את קמה, שולחת את הילדים בחיבוק, נכנסת לפגישה ראשונה, עונה להודעות,
שולחת חיזוק למישהי מהשבוע שעבר, מייעצת בין לבין, מקשיבה לילד, משכיבה,
קפה לרגע בערב ואז עוד שיחת טלפון. עוד אישה שמתלבטת.
את כבר שם – בעשייה, בנתינה, בקשר עם נשים או בחורות
את יודעת לגעת.
את מרגישה שיש בך עוד חלק שרוצה לפרוץ:
קול של שליחות, רצון לזקק את כל מה שצברת – ולהשפיע מתוכו באמת.

ברוך השם, החיים מלאים, משמעותיים, טובים.
אבל עמוק בפנים יש געגוע.
לצמיחה. לדיוק. להשפעה רחבה וממוקדת.
כי את יודעת: לא במקרה את מרגישה קריאה פנימית.
לא במקרה את זו שתמיד יודעת מה להגיד, יודעת איך להכיל, יודעת מה נכון.

ובתוך הקריאה הזאת – לפעמים מתגנבים גם הקולות המעכבים.
"מי אני בכלל שאבקש על זה כסף?",
"יש כבר אלף כמוני",
"אני לא בנויה לשיווק הזה… זה מרגיש לי גדול מדי, חשוף מדי…"

את חיה בין הידיעה שיש לך שליחות אמיתית
לבין הפחד שזה פשוט גדול עלייך.